פסק-דין בתיק ב"ל 30208-05-11

1.         בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 7.2.11, במסגרתה נקבע כי המערער זכאי לגימלת נכות בשיעור 65% החל מיום 1.1.08.

2.         ביום 26.12.10 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת יעל אנגלברג, אשר קבעה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), על מנת שזו תזמן את המערער וב"כ, שיהיו רשאים להתייחס לדו"ח העדכני בנוגע לתפקודו של המערער ולטעון טענותיהם בפניה.

            עוד נקבע בפסק הדין, כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר יגב אשר הוגשה מטעם המערער, תוך שהיא מנמקת מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו.

            יצויין, כי פסק דינה של כבוד השופטת יעל אנגלברג ניתן בנוגע להחלטת הוועדה לעררים (אי כושר)  מיום 6.7.09, שהתכנסה בהתאם לפסק דין מיום 19.5.09, אשר ניתן בהסכמה בתיק בל 3237/08, במסגרתו נקבע בהאי לישנא:

            " עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר יגב ירון - מומחה לרפואה תעסוקתית מיום 4.10.08, על כל פרקיה ומסמכיה. הוועדה תזמן המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3.         ביום 7.2.11 התכנסה הוועדה נשוא הערעור דנן, ובסופו של יום קבעה כדלקמן:

            " לפיכך עדיין הוועדה בדיעה כי קיים צמצום חלקי באופציות התעסוקתיות ומאשרת החלטתה הקודמת".

טענות הצדדים

4.         לטענת המערער, דו"ח השיקום לא פורש נכון, מאחר והמערער לא שולב בשיקום. הקביעה לפיה התובע יכול להשתלב בעבודה הינה מסקנה. הוועדה לא התייחסה לטענות המערער. למערער יש בעיות בעיניו ובעיות גב, ונראה כי הוועדה לא בחנה את ליקוייו בהקשר לסביבת העבודה ולאופי העבודה שנדרש ממנו.

5.         לטענת המשיב, הוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין מיום 26.12.10, לפיו נדרשה להתייחס לדו"ח העדכני בנוגע לתפקודו של המערער ולאפשר לו לטעון טענותיו, כפי שאכן עשתה בפועל באופן מפורש ומנומק.

            הוועדה לא היתה צריכה להתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, מאחר וכבר עשתה זאת. הפסיקה קבעה, שעל הוועדה לקבוע אך ורק את סוגי העבודות שהמערער יכול לבצע ומסוגל להשתלב בהן, אך אינה צריכה למצוא לו עבודה שכזו או להכריע בשאלה האם קיים  בשוק סוג עבודה שכזה.

דיון והכרעה

6.         עפ"י סעיף 213 לחוק, החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד .

            בפסיקה נקבע, כי ביה"ד ישתמש בסמכותו כל אימת שמדובר בטעות בחוק, או במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות, שכמוה כטעות בחוק .

            ראה:

            דב"ע שם/1318 - 01   יצחק עטיה נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, 62.

            עוד נפסק, כי המסגרת העיקרית להתערבות בית הדין בהחלטות ועדה לעררים תהיה כאשר בית הדין השתכנע שהוועדה טעתה בשאלה של חוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, או כאשר החלטת הוועדה בנויה על פגם מבחינה משפטית ברורה.

 הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה יכול שיהיה הן מבחינת סטייה מהוראות החוק והתקנות החלות על הוועדה והן מבחינת פגם בסדרי עבודתה של הוועדה.

ראה: